<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' פדיון הבן</h1>
<h2>דף קכא:</h2>
גרסי' בשקלים ירושלמי פרק שני [ה"ג] ר' ברכיה בשם ריש לקיש לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהא כל אחד ואחד פודה את בנו בעשרים כסף. ר' פנחס (בן) [בשם ר'] לוי לפי שמכרו בכורה של רחל ונפל לכל אחד ואחד טבע יהא כל אחד ואחד נותן שקל טבע. ופדיון הבן נוהג האידנא ומי שאינו פודה את בנו עומד באיסור גדול, והבן עצמו נמי עומד באיסור לכי גדיל אי לא פריק נפשיה, דפדיון הבן נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית. וכבר כתבי' לעיל דבכור לא צריך למיפרקיה אלא במעמד אותו כהן דשקיל [ליה] מפני שקצוב פדיונו חמש סלעים. מיהו אי ניחא ליה לכנופי עשרה ליקרא בעלמא או לפרסומי מלתא, אי נמי משום כבוד הבריות הרשות בידו, כי ההיא דגרסי' בסוף פ' מרובה [ב"ק פ' ע"א] רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן שהוא שבוע של ברית מילה, ואמרי לה לבי ישוע הבן שהוא פדיון הבן. גרסי' בסוף מסכתא דפסחים [קכ"א ע"ב] ר' שמלאי איקלע לבי פדיון הבן בעו מיניה על פדיון הבן ודאי אבי הבן מברך, שהחיינו מאן מברך, כהן מברך דקא מטי הנאה לידיה, או דילמא אבי הבן מברך דקא עביד מצוה. לא הוה בידיה, אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה אבי הבן מברך שתים, והלכתא אבי הבן מברך שתים. והמקום שחבב ברחמיו אותנו, ואהב אותנו אהבת עולם, וקראנו בני בכורי, וגאל את אבותינו ממצרים, וצונו לפדות בכורים ולקדשם לקדושת שמו, הוא יגאל אותנו בקרוב ויפדנו מכל צרה, ויקדשנו לשמו הגדול כדכת' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו וגו' ונאמר כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו.
